פעילות משפטית

בע"א 169/15 פלונית נגד שירותי בריאות כללית נקבע: 'אין ספק כי הגעתה של יולדת לחדר הלידה, וההחלטה על מסלול הלידה האופטימלי - מופחת הסיכונים עבור היולדת ועבור פרי בטנה - היא נקודת זמן קריטית אותה יש לבחון בזהירות ובקפדנות. ראשית יש לבחון מה הנתונים שעמדו בפני הצוות הרפואי, מה ניתן להסיק מנתונים אלה, ומה היה ראוי לעשות כדי למזער את הסיכון ולהבטיח קבלת החלטות מיטבית עבור היולדת והיילוד. בשלב השני, יש לבחון מה הצעדים שנקט הצוות הרפואי - כמו גם הצעדים שהוא נמנע מלנקוט - על סמך הנתונים שעמדו לנגד עיניו בשעה בה התקבלה ההחלטה. ובשלב השלישי, יש להשיב על השאלה האם - בהתחשב במידע שעמד לנגד עיניו של הצוות הרפואי, והצעדים שננקטו על ידו (או שנמנע מלנקוט) - מעשיו עלו כדי התרשלות.'

רפואה בחדר מיון הינה לרוב גם רפואת חירום, ובהקשר זה נקבע ברע"א 2146/08 עזבון המנוח בושוויק נ' מרכז רפואי בני ציון: 'הקביעה הנורמטיבית בדבר רשלנות אינה נגזרת רק מהקביעה העובדתית באשר למתרחש בשטח... הקביעה האומנם עמדו פעולותיו של רופא פלוני במבחן הרופא הסביר מסורה לערכאה שיפוטית בהתבסס על מבחנים משפטיים'.

אבחון מאוחר של ממצא, פגם או ליקוי יכול להוות עילה לרשלנות, ובהקשר זה נקבע בע"א 4025/91 צבי נגד ד"ר קרול, כי רופא החב חובת זהירות למטופליו נדרש לנקוט באמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות לצורך גילוי הפגם וריפויו, וכך נרשמו הדברים: 'החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות איננה לתוצאה אלא למאמץ. השאלה אשר דיני הרשלנות באים להשיב עליה היא באילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק'.

מהי הסכמה מדעת? ברע"א 1081/21 פלונית נגד שירותי בריאות כללית ניתנה תשובה המגדירה מונח זה: 'הסכמה מדעת מתמקדת בראש ובראשונה בזכות להגדרה עצמית ולאוטונומיה של היחיד כחלק מתפיסת זכויות האדם בחברה דמוקרטית ליברלית, והיא נובעת מזכותו של מטופל לבחור ולקבל החלטות הנוגעות לו - מזכותו של האדם שלא יתערבו בגופו ללא הסכמתו'. בנוסף, בע"א 2781/93 דעקה נגד בי"ח כרמל נקבע כי החתמת המטופל על טופס הסכמה כשלעצמה אינה תנאי מספיק לקיומה של הסכמה מדעת! פסק דין זה מצוטט במענה ללקוחות רבים של משרדנו אשר סברו והניחו הנחה שגויה כי עצם החתימה על טופס הסכמה לפעולה רפואית סוגרת בפניהם אפשרות להגיש תובענה. משכך, אי מתן הסבר מספק למטופל על הטיפול, סיבוכים, חלופות טיפול, אפשרויות טיפול נוספות מהווים עילת תביעה.

בע"א 612/78 פאר נגד קופר נקבע כי: 'חובתו של הרופא המנתח אינה מסתיימת עם התרת התפר האחרון בחדר הניתוח. חובת הזהירות משתרעת גם על השלב שלפני הניתוח – באבחון ובבחירת החלופה הטיפולית – ועל השלב שלאחר הניתוח, במעקב, בהשגחה ובזיהוי מוקדם של סיבוכים אפשריים'.

בע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר יעקב קרול נקבע כי: 'מתן תרופה אינו מעשה טכני. על הרופא הממליץ על טיפול תרופתי להכיר את סגולותיה, תופעות הלוואי שלה, הסיכונים הכרוכים בה והאינטראקציה שלה עם תרופות אחרות שנוטל המטופל... על הרופא לוודא כי המטופל אינו סובל מרגישות ידועה לחומר הפעיל טרם הרישום'.

• השתלות שיניים כושלות
• פגיעה בלסת עקב טיפול רשלני
• פגיעה עצבית

• אשפוז ללא השגחה נאותה, או שחרור שלא בהתאם למצב מטופל.
• טיפול רפואי שניתן כולל טיפול ניתוחי שלא בהתאם למצבו של המטופל.